עדי  בני בכורי  אהוב יקר

מהיום בו נולדת הפכת אותנו להורים גאים ומאושרים

ב23 שנות חייך האושר רק הלך והתעצם יום יום בילדותך ,בנעוריך, בבחרותך.

בדרכך לימדת אותנו מהי אופטימיות ושמחה מהי משפחתיות ומהי חברות אמת

ראית בכל דבר את הטוב ושאפת לאנושי ליעיל ותמיד בדרך רצינית עם הומור נפלא ורגישות אינטליגנטית

אתה חסר לנו בכל יום ובכל שנייה בחיינו חסר בשמחות הרבות שחלות במשפחתנו (שישה ילדים שנולדו לבני דודיך) בליווי נווה אהבתו ודרכו, בלימודי חבריך

הכאב אינו שואל מתי להגיע ,אין לו שעות קבלה

ואין לו תאריך תפוגה, הוא אינו מתכלה, יתרה מכך הוא הולך ומתעצם ומתמיד לחנוק את הלב ותמיד ביחד עמו הוא מביא געגוע …

אבל במקום בו אני מדברת עליך, במקום בו אני מעצימה דרכך במקום בו אנחנו נפגשים עם חבריך הכאב והגעגוע נדחפים לפינה ונותנים לנו שוב לחוש את הגאווה

לפני שנה ומחצה לאחר שלאחר יותר משנה שבחרתי באינטואיציות אמהיות ללכת בדרכך  נקראתי למשרד המפקד בשבטה כדי לקבל מכתבים שכתבת למפקדך נדהמתי והתרגשתי שהלא מה שכתבת הוא בדיוק הכיוון שבחרתי…

מתוך מכתביך ב2008 בין השאר כתבת ואני מצטטת:"אני מציע שבמקביל עם האנרגיה להדרכת והעלאת המוטיבציה של המפקדים לפקודיהם נבדוק אופציה של חיבור החייל לבתי ספר שונים ברחבי הארץ בהם יעברו הרצאות של קצינים ולוחמים , ימים ביחידות הלוחמות ועוד מגוון דברים כשלנגד עינינו צריכה להיות העלאת המוטיבציה לשרות הקרבי בצהל"

"…61 שנים לאחר שנשחטו בני משפחתו של סבא שלי על ידי המשטר הנאצי התגייסתי לצהל 62 שנה אחרי עמדתי על מגרש המסדרים בבהד 1 כשסבא שלי בקהל ולי הוענקו דרגות הקצונה, אותן דרגות שנותנות לי את הזכות לשמור על המדינה שהוא חלם עליה ושהוא יחד עם ניצולים רבים היה בין מקימיה,…לדעתי יש להעצים את גבורתם והזכרון לא רק בטקס אלא ביום שלם כדי לחבר את העבר לעתיד ולהעצים את המודעות…"

"המפקד שמת דגש על העקרון של "להילחם על כל לוחם"  אין דבר חשוב מכך אך לדעתי איננו  לבד, יש מקרים שבהם יש חשיבות אדירה לחבר את ההורים כשותפים, יש לזהות מקרים אלו ולדאוג שיהיה קשר הסברתי ואינטנסיבי עם הורי החייל …תמיכה מהבית ברוב המקרים תשנה מהותית את גישתו של החייל לשרותו…"

ילדי שלי עדי שלי כל כך גאה במי שהיית ובדרך שבה הלכת בכל תחום מחייך אם בכדור סל, בין החברים, עם המשפחה עם פקודיך בלימודיך בטיולים שכה אהבת תמיד בחרת להלך בנועם בכנות  בחוכמה

שלבתי דרכי בדרכך ובחרתי להמשיך ולשאת על כתפי ביחד עם נווה ואבא את הדרך שלך

אני לא יודעת אם התכוונת שאני אעשה זאת…אני בטוחה שממש לא חשבת כך

אבל הדרך שלך היא מגדלאור לחיינו בזכותה אנחנו רואים את האור .

עדי שלי הכאב הוא על שאינך, על שאיני יכלה לחבק אותך,  שלנווה אין אח ,

אני בוכה על ההחמצה על כל שלא הספקת

אוהבת אוהבת אוהבת אותך ואלך בדרכך כל כך גאה בך !