שנתיים למותו של עדי. 6/6/12

קראתי מה שכתבנו עליך במלאות שנה למותך.
הדברים נשארו כואבים, עצובים ומרגשים כאילו גם השנה האחרונה עברה בלי שהצלחנו להבין ולעכל את המוות שלך.
כל כך הרבה ימים ולילות עברנו בלעדיך ולמרות הזמן הרב, בכול דקה שעוברת, אנחנו יותר ויותר מתגעגעים ומייחלים שחלום הבלהות הזה יסתיים בסוף טוב.
מצפים שכבר תחזור ונחזור לשגרה.
איפה שהוא רחוק מהלב, אני יודע שכבר לא תחזור. סיפרו לנו שנהרגת ואין לצערנו אפשרות להפוך את הגורל. אי אפשר להשתחרר מהשכול המעיק הזה, שמחזיק בנו חזק ולא ירפה עד שאולי ניפגש שם מעלה.
עדיין בכול בוקר שאני עובר בצפייה ליד החדר שלך, אני מסתכל על המיטה, אולי חזרת? אולי אתה ישן את השינה השלווה שלך? אולי אתה יושב בשקט בסלון ונהנה מסדרות הגמר של ה NBA. כמה שאהבת כדורסל. מעניין שהשנה בוסטון עם קווין גרנט, שכה הערצת בתקופת התיכון, העפילו לגמר במזרח. כמה שהיית מבסוט לספר לי שהכוכב שלך, בן 36 ועדיין שחקן גדול ואני הייתי מסביר לך שצריך לתת כבוד לזקנים של בוסטון. האמת שכבוד והרבה, תמיד נתת לכול הסובבים אותך.

החיים והאופי האצילי והנעים של עדי לא מתאימים לשכול, לא מתאימים לעצב העמוק ובכלל ממש לא באים ביחד עם אבלות ודיכאון.
לא נפרדנו ממך ולא ניפרד לעולם. נשארת בליבנו הילד השובב, הנער החייכן, הקצין האחראי המשקיע את כולו, אדם שמאד אוהב את החיים ונהנה למצות אותם עד תום. תמיד הייתה סביבך הרגשה של רוגע ושקט.
שקט של עוצמה. שקט של בטחון שאתה יודע את הדרך ומאמין בעצמך.

בחופשת הסקי האחרונה שלנו קבענו להיפגש בנקודה מסוימת ולא הגעת.
חיכיתי בסבלנות וידעתי שאין מצב שאתה לא מגיע.
חשבתי לעצמי כמה אמון וחברות אתה משדר לסובבים אותך ואיך למרות והאתר הענק ואלפי האנשים שמסביבי אני בטוח שתמצא אותי.
הגעת אחרי כחצי שעה עם חיוך. אמרתי לך שמהתחלה בכלל לא דאגתי כי אני תמיד סומך עליך. הזיכרונות של אותה חופשה מדהימה בפאסו טונלה מלווים אותי כול הזמן.
השנה בדיוק בתאריך שבו נהרגת, מרוץ אופנים הג'ירו באיטליה, התחיל בדיוק בפאסו טונלה.
זו הייתה מעין דרישת שלום ממך וצביטה בלב שלמרות הכול החיים ממשיכים לזרום בלעדיך.
האהבה שהענקת לנו ב 22 שנותיך היפות ממשיכה וממלאת אותנו בהמון כוח.
החברות שהקרנת לקרובים אליך ממשיכה ומורגשת היטב יום-יום מצד החברים שלך, שרכשת בתיכון ובצבא.
אנחנו זוכים בהמון תמיכה ורצון טוב מהחברים הטובים שלך שמגיעים ומתקשרים כול הזמן. ניתן ממש להרגיש דרכם את החום ,הפשטות והצניעות שכל כך אפיינו אותך.
בשבילך, בשביל המשפחה ובשביל החברים נמשיך להתמודד ולהתגבר על האסון הזה.
היית ילד עם חוש הומור ואמונה גדולה בחיים ותמיד נמשיך ללכת לפי הכוון שאליו צעדת.
אימא משקיעה מעל ומעבר במפגשים עם מפקדים חדשים וצעירים לפני גיוס וכולנו משוכנעים שזו משימה שגם אתה נתת לה עדיפות גבוהה כמפקד.
השליחות הזאת מתרחבת וגדלה כל הזמן ומצליחה מאד. הבסיס של המפגשים האלה היא הגישה שלך לחינוך ואהבת החיילים ויש לך חלק מכריע בהצלחה שלה.

לעדי, אוהבים אותך ותמיד מתגעגעים אליך. אבא.