לפני הרבה שנים הייתי הנכד הצעיר של סבתא חיה, ובתור ילד לא היו אחים קטנים לשחק איתם
ואז ביום קייצי אחד הגעת לחדר הקטן של ורד ואיתי.

סבתא חיה, בערוב ימיה, התקשתה להבחין בין הנכדים ובשבילה אני ואתה היינו אותו אחד והיא הייתה קוראת לנו "עדילי".
אני זוכר שהייתי מגיע לבקר ולראות את הפלא האנושי הזה, התינוק הראשון שיצא לי לראות וללוות.

ואחרי תקופה קצרה המשפחה הצעירה עברה לשיכון ה"כרם" המשופץ לדירה קצת יותר גדולה ונחמדה אולי בגלל שלא היה מקום בקודמת ואולי בגלל שדודי השכן היה משמיע מוזיקה חזקה מידי.

עברו הרבה שנים מאז וזיכרונות רבים נשטפו עם זרם הזמן אך אני זוכר שהייתי מגיע בדרך קבע לראות איך בן דודי הקטן והחמוד מתפתח מתינוק לילד מתוק ושובב איך הוא גדל, זוחל, לומד ללכת  ואיך הייתי נהנה מכל פנני החכמה של ילד שרואה את העולם מנקודת מבט כל כך מיוחדת, דברים שהיום אני נזכר בהם היום שבני שלי עובר את אותו שלב בחיים.

אותו שלב בחיים שאני זוכר אותך יותר מאשר האדם המבוגר, החייל, הקצין עם הנשמה הענקית והאוהבת, שרבים מכירים. לפני כל זה היית עבורי האדם הראשון שיצא לי להכיר ממש מהתחלה – היית עדי, שבתקופה קצרה בחיי שימש לי בתור האח הקטן שלא היה לי אף פעם.

בשנה שחלפה, לא עבר יום שבו לא עלו בי מחשבות שקשורת במותך, יש לי הרגשה של החמצה מכיוון שמכל הצד שלנו הייתי הכי קרוב בגיל וממש זמן קצר לפני האסון הספקת לאותת שאתה פה בשבילנו ושלחת מכתב אנושי וחם שריגש אות באופן אישי וחיכיתי שתחזור ותסיים את כל המסלול של צבא וטיול ותהיה כבר אדם בוגר מן המניין ללא כל החובות ואני אוכל להראות לך את הבן שלי ולספר לך שיש עוד אחת בדרך.

כתב גיל אלן
הוקרא באזכרה לעדי שנה למותו ב 15.6.1

עדי,

עדי, רציתי לדעת מה שלומך ואם הכל בסדר.

האם כמונו גם אתה מרגיש בחסר.

האם אתה רואה ודואג לנו משם

ומשקיף לך בנחת מראש הר ועד ים.

האם הסברת כבר שהיה זה רגע של שטות

ואולי אדון עולם יתקן את הטעות

ותזכה ולו לרגע להיות פה איתנו היום

ותרגיש איך כולם עוטפים אותך בחום.

כך חלפה לה שנה ומעט השתנה

המשפחה הגדולה עדיין פצועה

אך נולדה לי בת יפה וטובה

תשובתו של הטבע לאסון הנורא.

נקמה מוצקה ונחמה מתוקה

והיא כה חמודה ויפה ואת קול צחוקה המתגלגל אני מקדיש בשבילך

שלא תדע ולו רגע אחד של בדידות

מתנה על אותו זיכרון מתוק של ילדות.

ולכם איתי ונווה גברים בני דמי,

וורד שאת כאחות ואם בשבילי,

יודע אני כי יבואו ימים חדשים ויפים,

וזרועות קטנטנות יחבקו הצוואר,

ויביאו מעט מזור מול הצער,

ונכדים וילדים והרבה מבקרים,

יעלו ויבואו לשבת בצלכם הנעים,

לשמוע איך "על טל ועל מטר… ואיך נפלו גיבורים",

ומדוע השמימה נאספים הטובים,

יתכבדו בסיפור,בחיוך ושק מלא זיכרונות

ויוכלו להגשים את אשר אהובנו חלם לעשות

משפחה, אהבה, ערכים, עזרה  ולהיות אמיתי

וכך לנצח נזכור את עדי…